רשימת שירים ארוכה לא בהכרח עושה מסיבה טובה. ביום הולדת, הסדר חשוב כמעט כמו בחירת השירים: מתחילים במשהו קל שמזמין אנשים להצטרף, ממשיכים לשירים שהחבורה מכירה, שומרים רגע אחד לחוגגים ומסיימים גבוה. במקום להכין מאה שירים, כדאי לבנות בסיס של 12 עד 15 ולהשאיר מקום לבקשות שעולות תוך כדי.
מתחילים מהסדר, לא מהכמות
מספיק להכין כמה עוגנים מראש:
- 2 או 3 שירי פתיחה שלא דורשים זמר או זמרת אמיצים במיוחד.
- 4 או 5 שירים עם פזמון שרוב החבורה יכולה להצטרף אליו.
- 2 שירים שהחוגג או החוגגת באמת אוהבים.
- 3 או 4 שירים שמרימים את הקצב.
- שיר סיום אחד שכולם יכולים לשיר יחד.
זאת לא תוכנית שחייבים לבצע לפי הדקה. היא רק מונעת את הרגע שבו כולם מחזיקים טלפון, גוללים ומחכים שמישהו אחר יחליט.
ומה עושים אם אף אחד לא רוצה להתחיל?
לא מכריזים שעכשיו מתחיל הקריוקי ולא מחפשים בכוח מתנדב ראשון. שמים שיר מוכר, נותנים לו להתנגן ומעבירים את המיקרופון בין שניים או שלושה חברים רק בפזמון. אפשר גם להתחיל בזוג: אדם אחד מחזיק את המיקרופון והשני בוחר את השיר הבא. אחרי שיר קבוצתי אחד החדר כבר מבין שלא צריך לשיר מושלם, ואז הרבה יותר קל למישהו לבחור שיר לבד.
טריק נוסף הוא להכין מראש „שיר הצלה” אחד שהחבורה מכירה מהצבא, מהלימודים או מטיול משותף. הזיכרון המשותף עושה את העבודה שהביטחון הקולי עדיין לא עושה.
דוגמה לרצף שעובד ביום הולדת
הדוגמאות כאן אינן דירוג של השירים הכי פופולריים כרגע. הן נקודת פתיחה שאפשר להחליף לפי הגיל, הטעם והאנשים בחדר.
שלב בערב | מה מחפשים | דוגמאות |
|---|---|---|
כשכולם מגיעים | שיר מוכר וקליל שלא מרגיש כמו הופעה | „ערב טוב” של ליאור נרקיס; Dancing Queen של ABBA |
שוברים את הקרח | פזמון שאפשר לשיר בקבוצה | „אני ואתה” של אריק איינשטיין; „יו יה” של כוורת; I Want It That Way של Backstreet Boys |
נותנים מקום לחוגגים | שיר אישי שהם בחרו ועוד שיר חגיגי | „חגיגה” של שרית חדד; „זיקוקים” של משה פרץ |
מרימים את החדר | קצב גבוה ושירים שלא דורשים שקט מוחלט | „תל אביב” של עומר אדם; „טודו בום” של סטטיק ובן אל תבורי; „רכבת לילה לקהיר” של משינה |
מסיימים ביחד | שיר עם סיום ברור שכולם מכירים | „הללויה” של חלב ודבש; We Are the Champions של Queen |
אם יש בקבוצה כמה טעמים שונים, אפשר פשוט להחליף כל שיר שני: ישראלי ישן, ישראלי חדש, שיר באנגלית, מזרחי או רוק. כך אף אחד לא מחכה חצי ערב עד שמגיע הסגנון שלו.
איך בוחרים את השיר של החוגג או החוגגת
הפתעה מוזיקלית יכולה להיות רגע מעולה, אבל רק אם השיר באמת מתאים לאדם שחוגג. במקום לנחש, בקשו מראש שלוש אפשרויות: שיר אהוב, שיר שמזכיר תקופה טובה ושיר שהם מוכנים לשיר מול כולם. אתם בוחרים אחד ושומרים את הבחירה כהפתעה קטנה.
אם הם לא רוצים לשיר לבד, הופכים את השיר לדואט או מחלקים את הפזמון בין החברים. המטרה היא לייצר רגע אישי, לא מבחן קבלה לתוכנית ריאליטי.
מתאימים את הרשימה לאנשים שבאמת מגיעים
לקבוצה בגילאים מעורבים כדאי להכניס שיר אחד מכל תקופה ולא להמר על עשרים דקות מאותו סגנון. בחבורה ביישנית מתחילים בשירים שקל לצעוק יחד גם בלי לדייק בכל תו. אם יש כמה אנשים שאוהבים לשיר, דואטים נותנים להם רגע טוב בלי להשתלט על כל הערב.
ביום הולדת לילדים עדיף לבנות מקטעים קצרים יותר. שניים או שלושה שירים, הפסקה לאוכל או משחק, ואז חוזרים לעוד סבב. ילדים בדרך כלל לא צריכים פלייליסט מסודר לשעתיים; הם צריכים למצוא מהר את השיר שהם מכירים.
אפשר גם לעבור על ספריית השירים ולבחור לפי סגנון, שפה או סוג הערב. לפני האירוע כדאי לוודא מול המקום שהשירים החשובים לכם אכן זמינים במערכת.
ארבע טעויות שקל למנוע
- אם מתחילים עם שיר קשה והאדם הראשון נתקע, כל השאר נהיים זהירים. עדיף לפתוח בפזמון מוכר או בשיר קבוצתי.
- שני שירים מרגשים יכולים לעבוד מצוין. שבע בלדות ברצף כבר מורידות את האנרגיה.
- גם אם יש בחבורה מומחה למוזיקה, לא נותנים לאדם אחד לבחור הכול. מבקשים לפחות הצעה אחת מכל מי שרוצה להשתתף.
- אם החדר רוצה חפלה והשיר הבא הוא בלדה, מדלגים. הפלייליסט משרת את הערב, לא להפך.
בונים את הרשימה יחד לפני יום ההולדת
הדרך הקלה ביותר היא לשלוח לחבורה רשימה משותפת ולבקש מכל אחד להוסיף עד שני שירים. הגבלה קטנה חוסכת רשימה של מאתיים הצעות שאף אחד לא יגיע אליהן. אחר כך מצביעים, ומשאירים ברשימת הבסיס את השירים שקיבלו הכי הרבה תמיכה.
אפשר לעשות את זה בכל סקר קבוצתי, או לפתוח פלייליסט קריוקי משותף שבו החברים מוסיפים שירים ומצביעים. מומלץ לסגור את ההצבעה יום או יומיים לפני האירוע, כדי שמישהו יעבור על הרשימה ויוריד כפילויות.
כדי להתחיל, בחרו 12 עד 15 שירים, סדרו אותם מהקל אל המרים ותנו לחוגגים רגע משלהם. את שאר הרשימה אפשר להשלים בחדר, כשמישהו נזכר פתאום בשיר שכולם מכירים.
